מכסה של סיר

רשימה של דברים שלא קונים?

חרדל – הוא נגמר. אבל פעם בכמה זמן קונים חרדל? לכמה זמן מספיקה צנצנת אחת של חרדל, לא קטנה, מהסוג שאת אוהבת? ואי אפשר בלי חרדל? את לא רוצה סתם לזרוק חצי חרדל. וזה לא משהו שמשאירים בארגז. בסוף, יש אחת. בקצה המקרר. קטנה. כנראה שנשארה מהביקור של ההורים, כי זה מהסוג שהם אוהבים (את גם).

מגבות נייר – זה לא אמור להיות שיקול. כי מגבות נייר? כמה הן עולות? ויש לך ילד עם פירורים. ונזלת (אני יודעת. זה לא טוב לנזלת. אבל משמש בכל זאת, כי זה מה שיש במטבח. הוא לא מתלונן). אבל בכל זאת מתגנב הרהור לא חשוב. מוכרים את זה בחבילות של ארבעה גלילים או שישה. ובכמה כאלו משתמשים בחודש?

אבקת כביסה – קנית אחת עכשיו. שלוש כביסות בשבוע. אולי ארבע. אמור להספיק לחודש, לא? אבל נדמה לך שלא.

גלגלת של פיצה. זה בטוח לא. הנה, הצלחת להתאפק עם זה כמעט שנה. זה גם עולה רק כמה אירו, אבל זה לא רק הכמה אירו, זה המטבח הזה, שיש בו גלגלת של פיצה במקום סכין רגיל, שהוא לא המטבח שאתם מנהלים עכשיו.

כלומר, אם יש לך חודש בבית שבו את גרה, ואחר כך אין לך בית. יש לך שבועיים שם. חודש במקום אחר. ואז, לא יודעת. איפשהו. תגורו איפשהו. והחפצים שלכם צריכים להצטמצם, כי כל חפץ הוא עוד מקום בארגז שאת בכלל לא רוצה לארוז. ומה את בכלל מטריחה את עצמך ברשימה של דברים שעולים ביחד פחות מחמישים יורו?

מכסה של סיר

רק מכסה אחד של סיר יש במטבח שלכם. כשבאתם, לא היה מכסה בכלל. רק סיר אחד גדול מאד, שאי אפשר להכין בו אורז. והלכת, חדורת מטרה, לחנות הכלבו החביבה עלייך ובדקת את הגודל, ושוב לא זכרת אם זה 22 או 24, הגודל הנכון לאורז, והחלטת על משהו, והוא היה בלי מכסה. וקנית את הסיר בלי המכסה, והלכת מחנות לחנות, קצת תמהה, כי מה? צרפתים לא מכסים את הסירים? ואז גילית שפה מוכרים אותם בנפרד. יש סירים. יש מכסים. המכסים מתאימים לכל מיני גדלים. ואם רואים ערימה של שלושה סירים במבצע, הם רק הסירים, ואפשר לקנות להם מכסה אחד שמתאים לכולם ודי. וקנית אחד.

ובפעם ההיא בשבוע שעבר שרצית להכין משהו, והסיר עם האורז היה במקרר מכוסה במכסה, ושוב פתחת את המקרר והתכופפת כדי להוציא את המכסה כדי להשתמש בו בסיר שעל הכיריים החשמליים, אמרת: אני בת 40. למה יש לי רק מכסה אחד של סיר? וצחקת. כי הנה, את בת 40, ויש לך רק מכסה אחד של סיר, וידעת שניצחת.

לא בדיוק ידעת את מה ניצחת. ואז קראת בספר היפה (רק התחלת) והלא קל לקריאה בכלל, The Argonauts, מחשבה על כמה זהות בעולם היא עניין קטגורי, אבל בעצם צריכה להיות עניין אישי. כמו גרטרוד שטיין, שאמרה על עצמה שהיא לא לסבית, היא רק אוהבת את אליס (למרות שברור שהיו לה עניינים עם אחרות, אפילו אליס ידעה את זה), כי היא לא הייתה צריכה להכניס את עצמה לקטגוריית הלסביות. ובמקום להגיד אלו גבולות הקטגוריה, אנא מצאו את עצמכם בתוכם או מחוצה להם, ההגדרה צריכה להיות מכוונת אדם. כלומר, שכל אחת תוכל להגדיר כמה היא לסבית, כמה היא לא, וכמה זה מעניין אותה בכלל.

ואת הזהות המינית שלך דווקא גילית בקלות, אבל למקם את עצמך על הבינאריות שבין בורגנות ללא-בורגנות, בין סחיות ללא-סחיות, בין היפסטריות ללא-היפסטריות, על זה אף פעם לא ידעת לענות. כי תמיד העדפת לגור בתל-אביב, והייתה לך דירה קטנה או קצת גדולה ומוזנחת, ותמיד ידעת שאין לך מה לעשות עם דירה אמיתית, שאת שונאת מייבש כביסה, שמדיח כלים זה לא נחוץ, שאוטו זה של גדולים (בסוף היה לכם אחד, וזה היה קצת כיף אפילו), ושזה נראה לך מיותר להוציא סכומים גדולים של כסף על כל דבר שאינו טיול לחו"ל, אבל בכל זאת, כשפיניתם את הדירה בתל-אביב, יצאו משם טלוויזיה גדולה, ושידה מהביטאט, והרבה סטים תואמים של כוסות אספרסו, ואף פעם לא היית חזקה בלהגיד לעצמך לא על משהו שבא לך לקנות. אז מה את, בעצם? בורגנית או לא? ומי בכלל הוא לא בורגני? כמה כאלו את מכירה? וכמה מאלו שהם לא בורגנים, בלי הרבה חפצים, בלי חפצים שמגדירים את הזהות שלהם, באמת עושים את זה לאורך זמן?

אבל הנה, יש לך מכסה אחד של סיר ודי.

Sandby,_Paul_-_Noel_Desenfans_and_Sir_Francis_Bourgeois_-_Google_Art_Project
Sandby,_Paul_-_Noel_Desenfans_and_Sir_Francis_Bourgeois

תיהנו מהחופש

וכל ערב, בשעה שמונה וחצי תשע, כשמתחיל הזמן של המבוגרים, מתחיל גם הזמן של החרדות. מה יהיה? איפה נגור? איפה לב ילמד? וכמו תלמידים שקדנים, בכל פעם אתם משננים לעצמכם את האופציות, ואת היתרונות והחסרונות בכל מקום, ובודקים מחירי שכירות ומחירי גן ומחירי סופר ועבודות, עד שכמה שעות אחר כך אתם סוגרים את המחשב בטפיחה של מיאוס מבלי שהתקדמתם לשום מקום. אבל כל מה שאת רוצה להגיד בעצם הוא: את אימא. הדבר היחיד שאת יודעת שאת צריכה להעניק לילד שלך זה יציבות. והחוסר בהירות הזאת מנוגדת ליציבות. ואת אימא. לא שאת יודעת מה הגבולות של הזהות הזאת, אם יש בכלל כאלו, אבל את המרכז שלה את כבר מכירה.

אבל כל מי שאת מדברת איתו – גם נדב – אומר לך: תיהני מהחופש. ואת לא מבינה איזה חופש? חופש ממה? ברור שזה כיף, להיות עם מכסה אחד של סיר, ולחשוב שאת יכולה לגור בעצם בכל מקום, ושהילד שלך יסתדר כי אתם היציבות של החיים שלו. אבל ליהנות מהתחושה הזאת של התלישות המוחלטת? להתענג על כך שמבצע תאורטי ב-AIRBNB יכול לשנות את מקום המגורים שלכם לחודש או חודשיים? להיסחף בתחושה שאת בעצם לא שייכת לשום מקום פיזי וכל מה שחשוב יכול להימצא בשלוש מזוודות, בעל-אבא וילד? זה נשמע לך מופרע.

(והילד, בשיא תקופת בוא-נרצח-את-אבא-ונירש-את-מקומו שלו, אומר: מה הבעל שלך נותן לך? ואת אומרת: אהבה. חיבוקים. מתנות. והוא מתרגז באמת וצועק: לא נכון! רק לי הוא נותן מתנות! אני אתן לך מתנות!)

הנה, במטבח יש לך רק מכסה אחד של סיר, אבל בלב, הרבה הרבה מערכות סירים תואמות מעוטרות בפרחים (עם קצת חרדל במקרר). אז ניצחת?

מחשבה אחת על ”מכסה של סיר“

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s