מעשייה מתרה

האינטרנט סבור שהתרגום לעברית של צמד המילים היפות Cautionary tale הוא מעשייה מתרה. קשה להתווכח איתו, כי כל מילה לחוד בהחלט מתורגמת כהלכה, אבל אני מודה שמעולם לא ראיתי את הזוג העברי הזה רוקד יחדיו. וכעת, למופע המרכזי.

Sex Pit, Alabama, Burk Uzzle, 2006

החלק הראשון – מקום או מעשה שהם טאבו ונחשבים מסוכנים

היה היה מקצוע ושמו שיווק. המקצוע הזה דרש מהעוסקים בו שילוב מאתגר אך מחמם לב של ניתוח מדוקדק של מספרים ביחד עם חיבור יצירתי של מילים.
העוסקים והעוסקות בו היו אמיצים. הן עמדו לרוב בלב הסערה הבלתי פוסקת של שורת רווח והפסד, של סיכון קיומי, של הצורך התמידי להוכיח את נחיצותן. הם היו אחראיים להוצאות גדולות, וציפו מהם להחזיר בהכנסות גדולות.
העוסקים והעוסקות בו היו שולי פנינים מהמעמקים. הן ידעו להתבונן אל לב הנפש האנושית, לדעת את כאביה, ולצפות את תענוגותיה. הם ידעו לשלוף את אבחנותיהם, לתת להן תוקף וצורה, ולצעוק אותן בכיכרות השוק ובחדרי ישיבות.
העוסקים והעוסקות בו היו חברותיים. הן התחברו עם כולם, בסתר ובריש גלי, ושאבו מהם את כל שידעו על בעיות, פתרונות, מוצרים, שירותים, מתחרים, ולקוחות.
כל העוסקים והעוסקות במקצוע רב ההוד ידעו כי יש יצור אחד שיש להיזהר ממנו: המנכ״ל, רב זרועות ולשונות. המנכ״ל הוא האיש שיכול לקבוע, בהינף עכבר, את התנהגות הארגון כולו. טוב, אולי לא בהינף עכבר. אבל בהחלט בעזרת חזרה בלתי פוסקת על מה שהוא מאמין בו, והדגמה אינסופית של מה שהוא באמת מאמין בו. המנכ״ל יכול, למשל, להחליט כי למרות כל ההוכחות המדעיות ארוכות השנים, הארגון שלו הוא יחיד ומיוחד ועל כן יכול להסתדר בלי שיווק. הוא יכול להחליט כי המקצוע הזה הוא בעצם מילה נרדפת לתעשי-לי-מודעה-יפה-בצבעים-עליזים. הוא יכול להחליט כי אנשי השיווק עובדים אצל אנשי המכירות. הוא יכול להחליט כי השיווק נמצא בלב העסק, והוא לבדו יקבע את עתיד הארגון. המנכ״ל יכול, והוא לרוב בהחלט, להיות סיוט. או חלום בהקיץ. או לפחות להחזיק את המפתחות לשער שמוביל אל שניהם.

Rooster by Barak Marshall, 2009

החלק השני – הגיבורה צועדת אל לב המאפליה

והנה אני, כפי שסופר בפרקים הקודמים, פוגשת את המנכ״ל. ואני אצטט מעצמי, כי בעצם למה לא:

״…בנאדם שאני לא מכירה פנה אליי בלינקדאין, ואמר שהוא מנכ״ל שמחפש מנהלת שיווק. האמנתי לו בערך כמו שמאמינים לנסיך ניגרי, אבל הלכתי להיפגש איתו בכל זאת, כי הוא לא נראה לי אנס (אני יודעת שזה לא עובד ככה!), וכי הוא קבע איתי בכיכר הומה אדם באמצע היום בלונדון. יצא שגם יש לו באמת חברה, גם הוא בנאדם שאני רוצה לעבוד איתו, וגם החברה שלו נראית בכיוון מבטיח. וככה, אחרי כמה שיחות לא מלחיצות, וכמה שיחות ממש כן – כולל אחת עם יו״ר הוועד המנהל של החברה שהוא בנאדם שיש לו כמה מיליונים בבנק מאקזיטים קודמים, ועכשיו משקיע את זמנו בסטרטאפים שמפתחים טכנולוגיות מזון כדי לעזור לעולם השלישי – נחתה על שולחני עוד הצעת עבודה״.

אז המנכ״ל, היצור רב ההוד ממקודם? הוא הזמין אותי לקפה באותו יום במקום רנדומלי, אך מרכזי, בלונדון. הגעתי, מצויידת בבלייזר כחול ונעלי ספורט ורודות אש, ודיברנו. למחרת פגשתי את סמנכ״ל הכספים והתפעול (זה אותו בנאדם) ומנהלת משאבי האנוש במקום רנדומלי שאני בחרתי. ביום שישי של אותו שבוע, בעודי יושבת באוטו בדרך לחופשה, התראיינתי אצל יו״ר הוועד המנהל. ביום שני קיבלתי משימה, ביום שלישי דיווחתי עליה. וביום רביעי קיבלתי הצעת עבודה שפחות או יותר הכפילה את השכר שבו התחלתי לעבוד כשהתחלתי בלונדון.

אם לא קראתם מעשייה בחיים שלכם, או שלא עבדתם בסטרט אפ בחיים שלכם, מהסיפור הזה אפשר להבין שני דברים: אני העובדת הטובה ביקום ומדובר בארגון הזריז והיעיל ביותר ביקום. זה בהחלט מה שאני הבנתי מהסיפור הזה, וצעדתי בנעלי ספורט ורודות אש אל המשרד.

כלבלבי הצפון הפראי

לב המליץ לי באופן חד משמעי לעזוב את כל מה שאני קוראת ולקרוא מייד את כלבלבי הצפון הפראי, שהוא הספר שהם קוראים בבית ספר וגם הספר שהוא קרא בעצמו (באנגלית, כמובן). עזבתי, מה אני אעשה. זה ספר חמוד ביותר, שבו שן וסיקה, שני ילדים, משתתפים במירוץ אל פסגת העולם. המירוץ מתרחש פעם בחיים, כשמתחולל חורף אמיתי, והפרס למנצח הוא פגישה עם סבא חורף שיכול להגשים כל משאלה. הבעיה של שן וסיקה היא שבמקום כלבי מזחלת נורמלים, או אפילו רובוטים כמו המתוחכמים שבמתחרים, יש להם 66 כלבי פאג קצרי רגליים וחסרי ניסיון.
באחד החלקים הם עוברים באיזור שבו נמצא ה-Kraken, שהוא יצור רב זרועות שישן כל הזמן, מלבד בזמן חורף אמיתי. כשהם עוברים מעליו, שן שם לב שיש עין ענקית שבוהה בו ממעמקים, ושמה שנדמה בהתחלה כמו שיחים קפואים הם בעצם קצוות של זרועות תמנוניות. הוא נבהל נורא מהעין הזאת, אבל הוא כל כך בפאניקה, והמזחלת כל כך נוסעת קדימה, שהוא לא עושה כלום, ורק מקווה שהוא דמיין את העין, שהעין תיעצם, שהבעיה פשוט תעלים את עצמה. הרבה פעמים הרגשתי בדיוק ככה במקום עבודה הזה.
בספר, הטובים מנצחים.

זה באמת ספר מאד חמוד, אבל עוגות בחלל הוא עדיין המועדף עליי בסדרה.

החלק השלישי – הגיבורה נענשת, לרוב בפרטי פרטים

ובכן, יש פה קוראים עדיני נפש (כלומר, אנשים שאוהבים אותי), ומעשייה היא עניין לכל המשפחה, אז לא אלאה אתכם בפרטי הפרטים של סביבת העבודה הרעילה שאליה נכנסתי, בנאיביות ובתום לב. אבל המציאות היא לא קלה, והיא דווקא כן מתרחשת בפרטי פרטים.
במקום זאת, קריאה ביקורתית בחלק ב׳ של המעשייה:

  1. מנכ״ל שמציע להיפגש באותו יום – זה בהחלט לא דבר נפוץ. יכול להיות שבמקרה היה לו יום יחסית פנוי, אבל יותר סביר שהוא פשוט נורא נורא בלחץ על לאייש את המשרה הזאת. למה הוא נורא בלחץ? למה אין לו תהליך נורמלי?
  2. מנכ״ל שיודע לספק מהראש שלו את פרטי הפרטים של המספרים מאחורי מחלקת השיווק (כמה אנשים מתעניינים במוצר כל חודש, כמה כל אחד מהם עולה, כמה מכירות הגיעו מהם, כמה החודש הזה טוב לעומת חודש שעבר) – זה מרשים. זה אומר שיש מעקב אחרי תוצאות ויש ניתוח של התוצאות. אבל למה הוא יודע את המספרים בכל פה? למה?
  3. סמנכ״ל ומנהלת משאבי אנוש שנפגשים למחרת – יכול להיות שהם במקרה היו פנויים. אבל האם יכול להיות שהם ממש ממש בלחץ לאייש את המשרה הזאת? האם שני אנשים בכירים בארגון צריכים לפנות את הלו״ז שלהם מהיום למחר? האם יכול להיות שהמנכ״ל יכול לפנות את היום שלהם בהינף עכבר?
  4. סמנכ״ל כספים שיודע לספק מהראש שלו את פרטי הפרטים של המספרים מאחורי מחלקת השיווק – גרוע כמו סעיף 2, רק יותר. כי עכשיו יש שני אנשים שיודעים לספק את המספרים האלו מהראש שלהם בפרטי פרטים.
  5. ״כיף אצלנו״ – יש שתי סיבות אפשריות לכך שיותר מדי אנשים עונים בדיוק אותו דבר לשאלה ״איך זה לעבוד שם?״ האחת היא שבאמת כיף לעבוד שם. השנייה היא שהם פשוט חוזרים על משהו שהם שמעו, ובעצם לא עונים כלום.
  6. משימה שהיא כולה המספרים מאחורי מחלקת השיווק – שיווק, כמו שכולנו יודעים, הוא מקצוע שמשלב מספרים ומילים. אם במשימה שקיבלת יש רק מספרים, מה זה אומר? האם ייתכן שהארגון מסתכל רק על תוצאות? האם ייתכן שמדובר בארגון שלא מתעניין בכלל בשיווק?
  7. לינקדאין להצעת עבודה בעשרה ימים – יכול להיות שמדובר בקליק על-אנושי. או אולי לא?

יש עוד, אבל כמו שעדה בלדה (זאת אימא שלי) אומרת: 7 זה מספר טיפולוגי.

אל תהיי סתומה. אילוסטרציה
Mattie Ould, G. Darbour, 1871

משל

אל תהיי סתומה, בבקשה. אם מישהו אומר לך שיש לו בעיה שהוא לא מצליח לפתור בשיווק, והוא החליף כמה אנשי שיווק ובכל זאת לא הצליח לפתור אותה, לא את תהיי זאת שתפתור אותה.
אל תהיי סתומה, בבקשה. אם ניכר מהשיחה הראשונה שיש במקום הזה בעיה של יחסי עבודה עם השיווק, את לא תהיי זאת שתפתור אותם. את זקנה מדי בשביל החרא הזה.
אל תהיי סתומה, בבקשה. יש לך רק חיים אחד. פקחי עיניים ואוזניים ואם יש אזורים שנדמים כמסוכנים, פעם בחיים תלכי מהם במקום ללכת אליהם.
תודה. את לא סתומה. רק לפעמים.

החיים עצמם

היום האחרון שלי שם הוא ביום רביעי.

תמונה פותחת: צפרדע כחולה. רעילה. מקור

15 תגובות בנושא “מעשייה מתרה”

  1. היי, איפה היית? חסרת לי.
    רשומה מפעימה. איזו כתיבה נהדרת, לכל רבדיה, לכל מובניה, לכל זרימתה.
    ועוד ועוד.
    וגם – עשית טוב. פרדה מהירה וקלה וימים בהירים.

  2. טוב שלפחות לא נפגעת מזה כלכלית (אני מקווה…) כי יש סיפורים מזעזעים על סטרטאפים שעוקצים, מלינים שכר ועוד מרעין-בישין. יש יתרונות בלהתבגר (ואפילו להזדקן), ואחד מהם הוא פיתוח חוש ריח לסרחונות מהסוג הזה. בהצלחה בהמשך!

  3. הו וואו. זה נשמע קשה מאוד כל הדבר הזה.
    העיקר שאת עושה את הצעד ומנתקת את עצמך מהסביבה הרעילה הזו.
    אני מאחלת לך המון שלווה ומנוחה – ואז גם התחלות חדשות וטובות!!

  4. איזה כיף להיות בשלב בחיים שבו אפשר ללמוד מהניסיון, ולהבין איפה דברים מקולקלים. בגיל עשרים נפלתי בכל כך הרבה פחים, עם אנשים, עם מקומות עבודה, עם אנשים במקומות עבודה, וזה מאד נעים לא להיות שם יותר.

    ועוד משהו – מאד נעים לי לקרוא טקסט שבו השימוש בנקבה רבות, ובזכר רבים, הוא מכוון, ויש לו פונקציה. אני לא יודעת להסביר למה זה כל כך מנחם ומרגיע עבורי, אבל זה פשוט כך. העילגות שאני פוגשת מכל עבר מבאסת אותי, ואת, מיטל, אי של שקט ושל כבוד ואהבה לשפה.

  5. טוב עשית שקמת ללכת כל עוד נפשך בך. זה בסדר לא לקרוא את כל הסימנים מראש כל עוד את מבינה אותם בשלב כלשהו אחר כך…..מגיבה בהתאם ומיישמת. כל הכבוד לך. בהצלחה בהמשך הדרך

  6. טוב, אני לא חושבת שאת סתומה. כי אפילו במרחק של שנים, נשמע לי הגיוני שאם יש בעיה שלא פתרו אותה, את יכולה להציע לה פתרון. וזוכרת שהיה לך חוש טוב לזהות מקומות עבודה וגם להסיק מסקנות. אז הנה הוכחה שניה ללא סתומה. והכי חשוב, טוב שעוזבת. ורביעי זה היום, אז יהה! בהצלחה בדרך החדשה.
    ועוגות בחלל נהדר ברמות. ואם לא מכירים את שאקל ושפיץ, אנא גשו להכיר. את נהדרת בכל גיל ✨

  7. לפני שנים רבות הייתה לי סדרה נוראה של דלקות גרון. לבסוף הגעתי אל רופא ישיש ברחביה שהציץ לתוך פי וגנח בחמלה אמיתית, אוי, אוי, אוי… ושוב, אוי אוי אוי… (והעלים את הבעיה עד היום בזריקות פניצילין). ועכשיו תורי לאוי, אוי, אוי… ובסופו של דבר, אני לא בטוחה שהמסקנות השניות תמיד תקפות יותר מהראשונות. אם יש משהו שאני מגלה שוב ושוב, זה שאיפה שיש אנשים יש הפתעות (לטוב ולרע). את נהדרת ואין הרפתקה בלי תלאות. מישהו אמר לי פעם (ובעצם הוא לא אמר את זה לי, שמעתי את זה יד שנייה וזה עדיין נכון), שזה מגעיל כל הזמן להצליח…

  8. אולי "סיפור עם מוסר השכל". הגעתי לפה בדיוק בשביל זה, כדי להבין מה לעזאזל עושים עם cautionary tale בעברית. בסוף מצאתי ישועות דווקא ב-reverso. ואת כותבת יפה.

השאר תגובה