1.
משרד של ביטוח לאומי, האזור הכחול. בצד ימין, פינת ישיבה, עם ספות בצבעי ילדים עזים: כחול, אדום וצהוב. מצד שמאל, חמש עמדות של פקידים, עשויות פורמייקה עץ וינטאג', כיסאות כחולים מסתובבים, ומחשבים מעידן אחר. על הקיר הקרוב אליי, אמנת שירות. הממשלה מבטיחה לי כי אקבל שירות הוגן, קשוב, שמבוסס על כבוד הדדי. המטרה שלנו משותפת, כך כתוב, גביית מס במהירות האפשרית. לא סגורה על העניין הזה.
בקיר הרחוק של החדר, איזור שימושי: מכונת צילום, קלסרים ועטים. למטה, שטיח בצבע אבק, ובחלל 40 מעלות.
אני יושבת בפינת הישיבה ובידי פתק מנוילן: האזור הכחול, 3. בתיק שלי, בפולדר מסודר, יש:
- דרכון פולני
- חוזה שכירות לדירה
- חוזה עבודה של נדב – לפעמים החוזה שלנו לא מספיק כדי לשמש הוכחה שאנחנו גרים פה, אבל העבודה של נדב כן, למרות שאין שום הוכחה שהעבודה של נדב קשורה אליי
- מכתב מאנקורי באנגלית – אם אני אצטרך להוכיח שאני עובדת
- מכתב מהמרפאה – שמוכיח שאני אכן גרה בכתובת שאני גרה, אם החוזה שכירות לא יספיק בשביל זה
2.
I just wanted to let you know that the system is working somewhat slow. I mean it was somewhat slow all week, but today is excruciatingly slow. It can barely function. Yes, I'll hold.
פקיד אחד, בלבוש פקידים עולמי, מדבר עם התמיכה הטכנית, שזו המקבילה בעולם הפקידים לגיהנום. הוא מתחיל רגוע, כמו בריטי טוב, ואז מגביר את הבריטיות לאט לאט.
3.
לחדר נכנסת אישה הודית. אולי היא פקיסטנית או אפגאנית, אני לא יודעת. אבל היא חומה, יותר נמוכה ממני, ויש לה נקודה אדומה במרכז המצח. היא נכנסת במתינות אל מאחורי הקיוביקל, מורידה את המעיל, מסדרת את החצאית ומתיישבת במתינות במקום. היא לא אומרת שלום לאיש, יש לה את סדר הפעולות שלה ואיש לא יזיז אותה ממנו.
ראשית, היא מפעילה את המערכת המייסרת באיטיותה. ואז היא מכניסה את האוכל של הצהריים למגירה השנייה. על הצוואר היא תולה שרשרת עם קליפס לכרטיס שם. כרטיס שני היא מכניסה למקום המיועד במחשב (בטח מחולל סיסמאות או איזה חרא אבטחתי שכזה). את התיק עצמו היא מכניסה למגירה השלישית. כל התנועות שלה רגועות ומדודות. מהמגירה הראשונה היא מוציאה שקית ניילון. משקית הניילון היא מוציאה שתי חותמות. את החותמות היא מסדרת בכיוון הנכון על כר דיו גדול שנמצא לצידה. יש להן ידיות אדומות גדולות ועכשיו נראה שיש לה לידה ג'ויסטיק של פעם. אולי היא תזמין אותי לשחק איתה pong. אחר כך היא בודקת שהמערכת עדיין לא עלתה. עוד לא עלתה.
4.
You see, I can't submit the clients. Every time I click on something, I just wait and wait and nothing happens. Sometimes it shows an error message, but there is no error. Yes, I can try again now. Still an error message.
5.
היא פותחת שוב את המגירה הראשונה ומוציאה שני עטים. היא מקשקשת על דפי נייר שנמצאים לצידה. אחד לא עובד. היא מכניסה אותו בחזרה למגירה הראשונה. היא מוציאה ממנה עט שני. היא מקשקשת איתו. הוא עובד. היא מחליקה על הקוקו הלא-כל-כך מתוח שלה, לאורך השיער השחוק החלק הארוך שלה. היא מיישרת את החולצה. היא קוראת: Number 3?
6.
Bastards. They just can't do anything right. I've been on the phone with them for ages.
7.
"שלום, קוראים לי סוק, ואני אמלא ביחד איתך את השאלון הזה. את מדברת אנגלית או שאת צריכה מתורגמן?""מדברת".
[שם פרטי, משפחה, נישואים, שטויות. לא הוצאתי טופס אחד מהפולדר שארגנתי בקפידה]
"תודה שהגעת כדי למלא את הראיון, עכשיו תשבי בבקשה בפינת הישיבה וחכי עד שהעמיתה שלי תבדוק שאכן מילאתי את השאלון כראוי. זה ייקח עשרים דקות בערך. אחר כך תקבלי לכתובת שרשומה פה את מספר הביטוח הלאומי שלך תוך שבועיים עד ארבעה שבועות".
8.
וזו הייתה קבלת הפנים הרשמית שבריטניה ארגנה לכבודי: אזרחית הקולוניה מקבלת את אזרחית הקולוניה השנייה. סדר בממלכה.
9.
קבלת הפנים הבלתי רשמית נערכה במשרדי מנהל הגן של לב. לב בוכה כל בוקר כשמשאירים אותו בגן וכל פעם שהוא רואה אותי נכנסת לגן (אין צורך בממחטות או דאגות. זה עובר לו תוך עשרים שניות). מנהל הגן אומר לי: לב מסתדר יפה, אני חושב, למרות שלפעמים He is being emotional. כן, זו הדרך הבריטית: הוא טיפה רגשני.
אני הולכת לשתות תה עם סקונס כרמל ואגוזים.