5 סיבות למה אני שונאת לחפש עבודה

אני מחפשת עבודה. לא חיפשתי, אבל אם הייתי מחפשת, אני בטוחה שהייתי מוצאת שבבלוג הזה יש בערך אלף פעמים שחיפשתי עבודה. יודעים למה? כי חיפשתי עבודה אלף פעמים בשנים האחרונות. אני לגמרי מודעת לעודף הפעמים שהשתמשתי במילה חיפשתי בפסקה הזאת.

במקומות מסויימים נהוג לחשוב שזה בגלל שאני אישה חסרת סבלנות שאוהבת שינויים, ואני אכן אישה חסרת סבלנות שאוהבת שינויים, אבל בענייני עבודה אני פקידה רוסיה; אני לא תמיד מתה על העבודה שלי, אבל אני ממש בסדר עם חשיקת שיניים. הסברה המוטעית נובעת מרצף של בחירות בעייתיות של מקומות עבודה שעשיתי, שהובילו לכך שפעמיים החברה כמעט נסגרה ופעם אחת ביליתי שנה במקום עבודה מתעלל.  

יש כאלו שחושבים שחיפוש עבודה הוא הזדמנות מצוינת להרהר בנרטיב של הקריירה שלהם, להסתכל לעצמם בלבן של העיניים ולמצוא את הייעוד האמיתי שלהם או פשוט להיפגש לקפה עם כל מיני אנשים שפעם עבדת איתם. אני לא. כל התהליך הוא בלתי נסבל בעיניי, ומעכיר את ימיי. ואלו הסיבות לכך:

אומרים לך לא

על זה אני זוכרת שכתבתי, אז הנה, זה פה. אין שום צורך לחזור על זה. שום דבר לא השתנה מאז, מלבד העובדה שראיונות עבודה עברו לזום, ולכן את לא יכולה לראות עד כמה הבנאדם מתרחק מהכתוב כדי להצליח לקרוא, ומלבד עוד כמה אנשים שאמרו לי לא על כל מיני דברים.

את מזהמת את העולם במלים מיותרות

חיפוש עבודה ועובדים הוא תהליך שמייצר כמויות בלתי נתפסות של זבל. אם אפשר היה לצלם את המלים המיותרות שמחליפות ידיים בתהליך, היינו מגיעים לצילומים סטייל אופנה מהירה, של הררי חולצות מפרימארק שאיש לא צריך, שמגיעות לחופים של מדינות שאיש לא רוצה לחשוב עליהן.

כשכתבתי מודעות דרושים הבנתי שמה שאני רוצה לכתוב הוא: אני מחפשת מישהו או מישהו חכמים ממש, שעשו פעם שיווק, ומבינים היטב כתיבה שיווקית, כדי שנוכל ביחד לבנות זהות חדשה לחברה. אבל את לא יכולה לכתוב משפט אחד, כי אלו לא החוקים של הז'אנר.

כשכתבתי מכתבים מלווים לקורות החיים, הבנתי שזה בדיוק אותו דבר רק מהצד השני.

בכל ראיון עבודה יש שלושים אחוזים שהם מילים ריקות שנזרקות לאוויר.

אוהבים להגיד שמלים משנות מציאות. אני לא חושבת שזה לגמרי נכון. כשמישהי משתמשת לסירוגין באתם ואתן כשהיא פונה לכיתה מעורבת, לדעתי היא רק מטרחנת את ציבור השומעים. אבל מלים בהחלט יכולות ליצור דיסוננס בין המציאות לבין האופן שבו היא מסומנת. כשאת משתמשת בכל כך הרבה מלים מיותרות, את  מגדילה את הפער בין מה שאת חווה בתור המציאות לבין איך שאת מדברת עליה, והפער הזה מרחיק ממך את עצמך. בכל פעם שאת מספרת כמה את נהדרת בלתקשר עם אנשים, את הופכת פחות טובה בתקשורת. בכל פעם שאת מתגאה בהישג בינוני שלך, את מרחיקה את עצמך מתחושת הגאווה שבהצלחה.

ותודה לאל על צ'אטג'יפיטי שכותב מכתבים נלווים כל כך יפים, שבא לי להדפיס את כולם ולטבוע בהם.

אני לא פאקינג פוליאנה

אני בנאדם אופטימי ואני אוחזת בכמות סבירה של חדוות חיים, לדעתי. אבל אני לא מתרגשת כל פעם שאני מגישה קורות חיים. אני לא מעוניינת עד כדי פרכוס לעבוד בכל חברה מזויינת שמחפשת מנהלת שיווק. והבטן שלי לא מלאת פרפרים כל פעם שאני פותחת את גוגל אדוורדס כדי לדעת מה עשו המודעות שפרסמתי אתמול. אני סבבה עם העבודה שלי, ויש בה הרבה חלקים שאני אוהבת; היא מספקת לי אתגרים, הזדמנויות להצטיין ומקום לברוח אליו מעצמי. אבל אני בטח לא היצור המתרגש, חסר הספקות ושש לעזור שאנשים אמורים להיות בראיונות עבודה. אני לא מבינה למה בכלל מישהו חושב שהיצור הזה לא טבע מזמן בלוך נס.

מגייסים הם אידיוטים

אני יודעת, לא כולם. אני יודעת, השתמשתי פה בלשון זכר, ומישהו עלול לחשוב שמגייסות הן לא. אבל למעשה, מגייסות הן גם אידיוטיות, ורוב המגייסים הם בהחלט. מדובר באנשים צעירים, שעכשיו סיימו את האוניברסיטה. אלה שבכלל לא עובדים בחברה המגייסת אלא בסוכנות הם הכי גרועים. להם אין אפילו מושג מה החברה עושה ולכן אין להם שום סיכוי להבין מה חסר. אלו שכן עבודים בחברה המגייסת, לא תמיד מבינים את התפקיד, או את הניואנסים שלו. ולכן, את מוצאת את עצמך לובשת את תחפשות הפוליאנה הסתומה כדי לענות על שאלות של אנשי קש. בטוח יש דרך טובה יותר.

תיהני מהחופש שלך

כמו בחופשת לידה, אנשים עם כוונות טובות מנסים לעזור לך לעבור את הזמן הזה, כי בעצם כולם יודעים שאין מה להגיד לך מלבד: זה יעבור. זה יעבור זו תשובה טובה שעוזרת להרבה אנשים בהרבה מצבים, אבל היא תמיד קצרה מדי, אין הרבה מה להרחיב עליה, והיא לא גורמת להקלה מיידית אצל הבנאדם שאומר אותה. ולכן, אנשים מנסים להרחיב עליה. בדרך כלל, בעזרת הניסיון לגרום לך ליהנות מהחופש שלך. אלו שמספרים לי מה הם היו עושים לו היה להם חופש אני דווקא מחבבת, כי זה נחמד לשמוע. אבל אלו שכועסים שאני מבזבזת את הזמן במקום ליהנות ממנו גורמים לי רצון עז לפטר אותם. והכי גרועים הם אלו שהם לא באמת חברים שלי, שמסבירים לי שלא רק זה שאני אמורה ליהנות, אני אמורה ליהנות ממש, כי מי יודע מתי ההזדמנות הזאת תחזור.

או כמו שצ'אט ג'יפיטי אומר, בעזרת המתרגם של וורד:

חיפוש עבודה הוא תהליך שכולם יעברו לפחות פעם אחת בחייהם. בין אם אתה בוגר טרי או איש מקצוע מנוסה, חיפוש עבודה יכול להיות כאב בצוואר. אז אל תשכחו לדאוג לעצמכם בזמן חיפוש עבודה. התעמלות, לבלות עם חברים ובני משפחה, ולעשות דברים שעושים אותך מאושר. זה יעזור לך להישאר חיובי ומוטיבציה.

כל התמונות הן כמובן מ-Dall-e.