צי'ק צ'אק

1

בגדול, אני לא מאמינה למבוגרים. אני יודעת שאני כבר מזמן במבוגרים, ואני אפילו לוקחת עליי את האחריות הכרוכה בכך בגבורה גדולה (כן, מגיע לי פרס על זה), אבל אני עדיין לא מאמינה להם. במיוחד לא כשהם מדברים על ילדים. רובם, כשהם מדברים על ילדים, ולמרות כל גישת הילד-הוא-המלך של עשרות השנים האחרונות, פשוט מטייחים דברים. ובגלל זה, ממש לא האמנתי להם כשהם אמרו שילדים לומדים שפות בקלות. צ'יק צ'אק, את לא תשימי לב והוא ילמד צרפתית. הוא ידבר יותר מהר ממך. כמה חודשים וזה עובר.

2

כמה לב מדבר בעברית?

באחד מהמבצעים הנועזים שלו, כשהוא הלך על החלק התחתון של הגדר, שנמצא בגובה חמישה סנטימטר מהרצפה, והביט למטה בפחד אבל המשיך בגבורה עד סוף הגדר, אמרתי לנדב: הוא כזה בן.

לב: מה אמרת שם?

אני: כלום

לב: סליחה, אימא, חשבתי שאת מדברת עליי. לא שמתי לב שאת מדברת לאבא.

3

אני יודעת למה הם עושים את זה. זה כמו החופשת לידה. הם אומרים את זה כי הם צריכים להגיד משהו, כי הם לא יכולים פשוט לשתוק. בחופשת לידה, את מטורפת מהורמונים, דואגת לצרכיו של יצור תובעני במיוחד, שלא מדבר איתך (או בכלל), מסתובבת בבית בלי חזיה, או בחוץ בחזיה עם מגיני פטמות, לא מבינה איך זה קרה שנתלשת מהעולם הרגיל והמוכר שלך, עם כל הדברים שפעם מזמן עשית, לטובת כוכב הלכת אימהות, שבו אין יום ואין לילה, רק קקי גב נוזלי וגזים. אין להם איך לנחם אותך, כי אין איך לנחם, זה מעבר שאת צריכה לעשות בעצמך עם עצמך, אז הם אומרים לך: יום אחד את תשכחי שזה היה. זה עובר צ'יק צ'אק.

4

הדבר שהכי הפחיד אותי זה במעבר לצרפת (מלבד עניינים רפואיים אצל הנשארים בארץ) הוא שלב יהפוך למפלצת. דמיינתי את זה עשרות פעמים: אני ולב חוזרים מהגן, אחרי שהוא היה במקום שבו הוא לא יכול לדבר במשך שמונה שעות, והוא ירצה משהו אווילי של ילדים בני שתיים וחצי: שאני אתן לו לטפס על עמוד החשמל, או שאני אסביר לו בדיוק בדיוק מה זה מים, או שאני ארשה לו לבדוק בעצמו ובנחת ממה עשויים מעברי חצייה. ואני אתעקש שלא. ואז, הכעס, התסכול, הדממה הכפויה ישלימו את הטרנפורמציה: ברחוב רחב ושקט כמו באירופה, בינות אנשים שאומרים פרדון ומוסיפים אקסקיוז מוא ומתבלים בחיוך מתנצל אם הם בטעות עושים צעד לא מודע למרחב הפרטי שלך, לב יתחיל לצרוח: לא! לא! אני רוצה! אבל אני רוצה! ואף יגדיל לעשות וישתטח על הרצפה כמיטב המסורת של קומדיות מהסוג הזה, והפנים שלו יהפכו אדומים, והלשון שלו תגדל ותגדל והצרחה שלו תתחזק ותתחזק ואני אצפה בו הופך למפלצת.

5

כמה לב מדבר צרפתית?

1. פומפייר – הוא מתכוון לכבאי.

2. רוז' – אדום

3. ג'ון – צהוב

4. בלו – כחול

5. פוליס

6

ואז זה קרה בפעם הראשונה כשהיינו לבד. לב רצה משהו. לא זוכרת מה, אבל בטח לבדוק מה קורה כששוכבים על הכביש, או אולי את השוקולד העשירי שלו או משהו, ואני אמרתי לא. והתעקשתי. והוא רץ רחוק ממני, בוכה, וצרח עליי: אל תבואי לפה! אני לא הולך איתך! אני לא הולך איתך בכלל! ופשוט שאג שם ברחוב האירופאי הרחב והשקט שאגות בלי מלים.

ואם הוא היה ילד אחר, הוא היה מפלצת. אבל הוא היה הילד שלי. כועס. מתוסכל. קצת מצחיק, אם לומר את האמת. מעצבן ממש. אבל אהוב. והתיישבתי על המדרכה ואמרתי לו: אני אחכה לך עד שתגמור לכעוס. וישבנו שם רחוקים אחד מהשנייה די הרבה דקות, בזמן שהוא נרגע ואני נרגעתי ויכולנו לחזור הביתה. וזה היה אחד מהרגעים שבם קיבלתי אישור מהממשלה של כוכב הלכת אימהות שאני בסדר. וזה היה, למרות הפחד, רגע משמח, שאם לא הייתי שמה לב היה נבלע בעיסת הצ'יק צ'אק שלהם.

(שאחריו באו כמה וכמה רגעים מפלצתיים פחות סיפוריים)

7

.אז בינתיים עברנו לשפה שלישית, שהוא ממציא.

3 תגובות בנושא ״צי'ק צ'אק"

  1. אבל לכל הילדים יש משהו שמתסכל אותם, והם כולם מוציאים את זה על האימהות שלהם, כי… כי ברור שאתן הכתובת, וכי ברור שאנחנו לא…

    אבל אל תדאגי, זה עובר צ'יק צ'אק

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s